מחלות עיניים

ניוון רשתית הקשור לגיל הינו הגורם מספר אחד לאובדן ראיה בגיל המבוגר. ניוןן רשתית שכיחות המחלה עולה עם גילאי החולים וגוברת מדי שנה, במיוחד במדינות המערביות,
המאופיינות בהזדקנות הדרגתית של האוכלוסייה. מעריכים, כי בשנת 2020 בארצות הברית ילקו במחלה כ-20 מיליון חולים.
המחלה פוגעת בעיקר במקולה - מרכז הרשתית אשר אחראי לראיה המרכזית: ראית צבעים, קריאה, זיהויי עצמים, נהיגה, ושאר תפקודי ראיה הדורשים ראיה מדויקת.

במחלה שני שלבים: השלב הראשון הינו השלב היבש, ובמהלכו נפגעים בעיקר תאי השכבה הנמצאת מתחת לרשתית וקרויה תאי פיגמנט האפיתל הרטינלי (RETINAL PIGMENT EPITHELIUM).
היווצרות כלי הדם החדשים מאפיינת את השלב השני של ניוון הרשתית - השלב הניאו וסקולרי, הנקרא גם ה"רטוב".
כלי הדם הנוצרים באזור הרשתית בשלב זה הינם כלים בלתי תקינים, ובשל כך דולפים נוזלים, דם ושומנים לתוך הרשתית ומתחתיה.
בשל הדלף והדימום הראיה יורדת בצורה מהירה וחדה, וללא טיפול עלול להיגרם אובדן ראיה בלתי הפיך.
בשלב הסופי של ניוון רשתית, כלי הדם ותוצרי הדלף שלהם עוברים הצטלקות, אשר גורמת להרס הרשתית ולאובדן ראיה חמור ובלתי הפיך.
מעריכים, כי כ-10% עד 20% מכלל החולים הסובלים מניוון רשתית מסוג יבש יעברו במהלך החיים לניוון הרשתית הרטוב.

מהו הטיפול בניוון רשתית רטוב ?
מטרת הטיפול בניוון הרשתית הרטוב הינה להרוס את כלי הדם החולים שנוצרו, בלי לפגוע ברקמת הרשתית העדינה שמצויה בקרבת כלי דם אלה.
הטיפול המקובל נעשה באמצעות הזרקות תוך עיניות של שני חומרים: לוסנטיס ואווסטין. המטרה היא לחסום חומר הנקרא VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor).
ה-VEGF מעורר צמיחת כלי דם לא תקינים, בתהליכים פתולוגיים ובתוכם סרטן מסוגים שונים, וכן כלי דם בשלב הרטוב של מחלת ניוון הרשתית הקשור לגיל.
הלוסנטיס הינה התרופה הראשונה שאושרה לשימוש, על פי תוצאות מחקר שהראה כי כ-95% מהחולים שטופלו בתרופה זו זכו להתייצבות הראיה וכ-40% מהם
השיגו שיפור בראיה - וזאת תוך שנה אחת.
כ-40% מהחולים שטופלו בלוסנטיס השיגו ראיה של 6/12 - חדות ראיה אשר מאפשרת נהיגה. השימוש בתרופה הינו בזריקות לתוך העין,
ובממוצע כל חולה מקבל כשבע זריקות לתוך עינו במהלך שנתיים של טיפול. התרופה הוכחה כיעילה ביותר,
אך מחירה הרב (כ-1,500 דולר לטיפול) מנע בתחילה את השימוש הנרחב בה. קהילת רופאי העיניים החלה להשתמש בתרופה בשם אווסטין,
הדומה מאוד ללוסנטיס. השימוש באווסטין השיג תוצאות דומות לשימוש בלוסנטיס, כאשר מחיר האווסטין היה 1/40 ממחיר הלוסנטיס.
כיום שתי התרופות נמצאות בשימוש, וגם בישראל הן זוכות לשימוש יומיומי על ידי מומחי הרשתית. לטיפולים באווסטין ובלוסנטיס, למרות יעילותם הרבה,
מתלווים סיכונים וסיבוכים. הסיבוך העיקרי הינו זיהום תוך עיני. בשל הצורך להזריק חומר לגלגל העין, ישנו סיכון של החדרת חיידקים לעין במהלך ההזרקה.
סיבוך זה הינו נדיר ביותר - 1/1000 הזרקות, אך במידה והוא מופיע הינו הרסני ביותר לרקמות העין העדינות, ומחייב ניתוח דחוף של ניקוי חלל העין והזרקת אנטיביוטיקה.
בנוסף, בעת השימוש בלוסנטיס ובאווסטין חלק מן החולים ממשיכים לאבד ראיה, למרות ההזרקות החוזרות. על רקע זה נבדק היום דור חדש של תרופות,
אשר מטרתן להשיג טיפול יעיל יותר לניוון הרשתית. יעילות הטיפול יכולה להתבטא בשיעורי הצלחה גבוהים יותר מהמקובל כיום, או בצמצום כמות הזריקות אותן נאלץ החולה לקבל.