ויטרקטומי הינו ניתוח לכריתת ג'ל הזגוגית. הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית או כללית, בהתאם למשך הניתוח ולרצון המטופל. בניתוח יוצרים חתכים קטנים בדופן העין, דרכם מחדיר המנתח את כלי הניתוח. בחלקו הראשון של ניתוח ויטרקטומי מבוצעת כריתת ג'ל הזגוגית והחלפתו בנוזל צלול המתאים לתפקוד ושמירה על העין. במידה ומבוצע הניתוח לתיקון הפרדות רשתית, במהלך הניתוח תוצמד הרשתית לדופן העין. קרע ברשתית יאוחה על ידי קרני לייזר. לאחר שהרשתית תוצמד למקומה התקין, ימלא המנתח את חלל העין בגז או בשמן סיליקון. מספר שבועות לאחר הניתוח, יחליפו נוזלי העין בהדרגה את בועת הגז, וזו תעלם מהעין. בניתוחי ויטרקטומי לתיקון חור מקולרי או קרום מעל הרשתית מבוצעים תיקוני מרכז הראיה בסיום כריתת ג'ל הזגוגית. כיום מבוצעים חלק ניכר מניתוחי הויטרקטומי בעזרת חתכים קטנים אשר אינם דורשים תפירה בסיומם, ומשך ההחלמה מן הניתוח ותחושת אי הנעימות בימים הראשונים לאחר הניתוח מעטה ביותר. לאחר ניתוח מסוג זה מומלץ לקחת טיפות אנטיביוטיות וטיפות נוגדות דלקת במשך חודש ימים עם הורדה הדרגתית כל שבוע, יש להימנע מכניסה לבריכה למשך חודש ויש לישון עם מגן עין במשך כשבועיים. על המטופל להגיע לבדיקות יום לאחר הניתוח, שבוע וחודש לאחר הניתוח, ובהמשך מבוצעת גם בדיקת  oct  על מנת לראות את מצב הרשתית לאחר הקילוף.

הניתוח בטוח ומבוצע בשכיחות גבוה , אך כמו כל ניתוח קיימים סיבוכים : 
1. זיהום תוך עיני בעקבות הניתוח : זהו הסיבוך החמור – שכיחותו 1:3000 מקרים ודורש במידה ומתרחש התערבות מידית כולל ניתוח והזרקת אנטיביוטיקה. 
2. הפרדות רשתית : בשל כריתת הזגוגית קיים סיכון של הפרדות רשתית – שכיחות הסיבוך 1% ממקרי ניתוחי הקרום. במקרה זה יש צרך בניתוח חוזר של הצמדת הרשתית.
3. התפתחות ירוד- קטרקט: בשל ניתוח תוך עיני יש העצה של תהליך היווצרות קטרקט ומירב החולים נדרשים לבצע ניתוח ירוד תוך מספר שנים. בשל כך בחלק מן החולים בהם כבר התחיל תהליך היווצרות הירוד מבוצע ניתוח משולב של ירוד וכריתת הזגוגית .

למרות הסיבוכים המצוינים לעיל, זהו ניתוח בטוח ונפוץ, וכיום זהו הניתוח התוך עיני השני בשכיחותו לאחר ניתוח הירוד. במידה וקיימת סיבה לבצע את הניתוח , מומלץ לבצעו מוקדם ככל האפשר, לפני ירידה משמעותית בראיה ,שכן מחקרים רבים הראו שדחיית הניתוח מעל מספר חודשים גורמת לחדות ראיה סופית פחותה לעומת ניתוחים אשר בוצעו מוקדם כאשר חדות הראיה הייתה טובה.

 

בחור מקולרי  נוצר חור במרכז הראיה ( המקולה ) בגודל של פחות מ-1 מ״מ .
החור נוצר בשל משיכה של החומר הממלא את חלל העין ( זגוגית-vitreous) בדיוק האזור בו מרוכזים תאי הקנים
והמדוכים אשר מעבירים את האור מהעין למוח, ואחראים למירב הראיה המדויקת וראיית הצבעים של העין.
בשל  היווצרות החור התאים אינם מסוגלים לתפקד וחלה ירידה הדרגתית בראיה והמטופל מרגיש ירידת ראייה מרכזית הן למרחק והן לקריאה, עיוות ראייה מרכזית, וחסר (כתם) במרכז הראייה, אשר בו יכולות להיעלם אותיות בעת קריאה, או אבדן פנים במבט על אדם. בעת הופעת המחלה אין כל תחושת כאב או כל תסמנים אחרים למעט הירידה בראיה.

חור מקולרי הינה מחלה שכיחה , הפוגעת במטופלים בדר"כ מעל גיל 60, יותר בנשים.  שכיחותה  באוכלוסיה בארצות הברית הינה 3.3 מקרים ל-1000 נבדקים מעל גיל 55. 
אבחון חור מקולרי נעשה על ידי רופא עיניים המרחיב את אישוני החולה ובודק את הרשתית. אישור לאבחנה ניתן עזרת מיפויי רשתית (OCT) אשר מדגים את אזור הרשתית ואת אזור החור,
ומבטיח שאכן החור אינו משני למחלות נדירות אחרות הפוגעות באזור המקולה.טיפול העיקרי  בחור מקולרי הינו ניתוח .
קיים סיכויי לסגירה עצמונית של החור אך סיכויים אלו קטנים , וכל קיים טיפול תרופתי של הזרקת חומר בשם ocriplasmin הממיס את הזגוגית ומאפשר סגירה של חורים קטנים,
אך הטיפול מצליח בכערך 30%. מן המטופלים, ניתן לבצע אותו רק בחורים קטנים והינו יקר ביותר ואינו מייבא לישראל ,
כך שבמירב המקרים להציע לחולה ניתוח. ניתוח זה ידוע בשם ויטרקטומיה וכולל את כריתת  ג'ל הזגוגית אשר ממלא את מרכז העין.
חשיבות מיוחדת ניתנת להוצאת כל תאחיזת הזגוגית לפני הרשתית באזור המקולה. הודות לכך משוחרר המתח אשר קיים על הרשתית ואשר גורם להופעת החור המקולרי בתחילה,
בעקבות זאת יכולה הרשתית לשוב למקומה. כדי לסגור לחלוטין את החור המקולרי נדרש לחץ נוסף והוא עוזר לחיבור מלא של החור.
לחץ נוסף זה מושג על ידי הזרקת בועת גז שממלאת את חלל העין, ובבואה במגע עם הרשתית דוחפת את הרשתית חזרה למקומה בצמוד לגלגל העין.
בכך היא עוזרת לסגור את החור המקולרי. תהליך זה דומה לפעולה אשר מבצעת היד אשר מחזיקה "טפט" כנגד קיר ומאפשרת לו להידבק ולהישאר במקומו לאחר ייבוש דבק שמצמידו למקום.
על מנת להשיג אפקט מרבי, בועת האוויר חייבת להפעיל לחץ בכיוון מעלה כנגד פני הרשתית באזור חלקו האחורי של גלגל העין, ובשל כך חייב החולה להישאר במצב "פנים למטה" על מנת לאפשר לבועת האוויר לפעול.
חולים חייבים להימצא במצב פנים למטה במשך מספר ימים  לפחות לאחר הניתוח, ושמירה על מנח זה הוא הפקטור החשוב ביותר להצלחת הניתוח. שמירת תנוחת הפנים למטה קשה ביותר,
ולכן תוכננו אמצעים שונים אשר מקלים על שמירת המנח. אמצעים אלה ניתנים להשכרה ומאפשרים שינה בפנים למטה, אכילה במצב זה ושהות נוחה יותר במהלך היום.
בסיום הימים שבהם שוהה החולה במצב פנים למטה הוא מועבר לתנוחה נורמלית באופן הדרגתי.
בועת הגז אשר הוזרקה לעין נספגת לאטה ועוברים מספר  שבועות עד להיעלמות הבועה לחלוטין,וחלל הזגוגית מתמלא בנוזל אשר נוצר במקטע הקדמי של העין.
בזמן הימצאות בועת הגז בחלל הזגוגית אין אפשרות לראות בעין, אך עם היעלמות הבועה חוזר באופן הדרגתי תפקוד הראייה.
הראייה מגיעה למלוא יכולתה רק ששה חודשים לאחר הניתוח. כל זמן שנמצאת בועת האויר בעין ( מספר חודשים ) חל איסור מוחלט על טיסות  ועליה למקומות גבוהים כמו הרים גבוהים. 
לאחר ניתוח מסוג זה מומלץ לקחת טיפות אנטיביוטיות וטיפות נוגדות דלקת במשך חודש ימים עם הורדה הדרגתית כל שבוע,
יש להימנע מכניסה לבריכה למשך חודש ויש לישון עם מגן עין במשך כשבועיים. על המטופל להגיע לבדיקות יום לאחר הניתוח, שבוע וחודש לאחר הניתוח,
ובהמשך מבוצעת גם בדיקת  oct  על מנת לראות את מצב הרשתית לאחר הקילוף.

הניתוח בטוח ומבוצע בשכיחות גבוה , אך כמו כל ניתוח קיימים סיבוכים : 
1. זיהום תוך עיני בעקבות הניתוח : זהו הסיבוך החמור – שכיחותו 1:3000 מקרים ודורש במידה ומתרחש התערבות מידית כולל ניתוח והזרקת אנטיביוטיקה. 
2. הפרדות רשתית : בשל כריתת הזגוגית קיים סיכון של הפרדות רשתית – שכיחות הסיבוך 1% ממקרי ניתוחי הקרום. במקרה זה יש צרך בניתוח חוזר של הצמדת הרשתית.
3. התפתחות ירוד- קטרקט: בשל ניתוח תוך עיני יש העצה של תהליך היווצרות קטרקט ומירב החולים נדרשים לבצע ניתוח ירוד תוך מספר שנים.

בשל כך בחלק מן החולים בהם כבר התחיל תהליך היווצרות הירוד מבוצע ניתוח משולב של ירוד וכריתת הזגוגית .
למרות הסיבוכים המצוינים לעיל, זהו ניתוח בטוח ונפוץ, וכיום זהו הניתוח התוך עיני השלישי בשכיחותו לאחר ניתוח הירוד.
במידה וקיימת סיבה לבצע את הניתוח , מומלץ לבצעו מוקדם ככל האפשר, לפני ירידה משמעותית בראיה ,
שכן מחקרים רבים הראו שדחיית הניתוח מעל מספר חודשים גורמת לחדות ראיה סופית פחותה לעומת ניתוחים אשר בוצעו מוקדם כאשר חדות הראיה הייתה טובה. 

 

הפרדות רשתית הינו מצב בו הרשתית מתנתקת ממקומה האנטומי בחלק האחורי של גלגל העין בצמוד לשכבת הדמית. בשל כך נגרמת ירידה בראיה, ובמידה ואין  חיבור מהיר חוזר של הרשתית למקוה יגרם נזק בלתי הפיך לראיה. בשל כך מוגדרת הפרדות רשתית כמצב חרום אשר עלול להוביל לאבדן ראיה ודורש טפול מיידי. תהליך הפרדות רשתית מתחיל עם הפרדות זגוגית. הפרדות הזגוגית הינה מצב בו הזגוגית (vitreous ) אשר באופן נורמלי ממלאת את כל חלל העין נדחסת באופן הדרגתי תוך מספר ימים עד שבועות ולא ממלאת את חלל הזגוגית. תהליך זה מתרחש בשל שינויים במבנה הזגוגית והינו מישני להזדקנות הזגוגית.  בשל הדחיסה מתמלא החלל בו היתה הזגוגית בנוזלים המצויים בתוך גלגל העין. התהליך גורם לכך שבשדה הראיה רואים פתאום חוטים, קוים או כל עכירות אחרת. בנוסף יתכן ובמהלך דחיסת הזגוגית תופיע תחושת אור לא נורמלית ( כמו"ברקים" או "אורות") . הפרדות הזגוגית עלולה לגרום להופעת קרעים ברשתית , ובקרעים אלו חובה לטפל בלייזר.במידה וקרעים נותרים ללא טפול נוזלים עשויים לחדור מתחת לרשתית ולגרום להפרדותה, דבר המוביל לירידה מהירה וחריפה בראיה.

תסמיני הפרדות רישתית
תסמיני  הפרדות רשתית הינם הופעת "וילון" בשדה הראיה וזאת ללא כל תחושת כאב. הוילון מתחיל בדר"כ בהיקף שדה הראיה ומתקדם עד לאובדן מרכזי של הראיה. במידה ולא מטפלים במצב זה אובדן הראיה נשאר לתמיד.
גורמי סיכון להיפרדות רשתית כוללים מיופיה (קוצר ראיה), חבלה בעין, ניתוח עיניים קודם (כגון ניתוח קטרקט), אירוע קודם של היפרדות רשתית בעין השנייה וכ״כ גורמים גנטיים שונים.

טיפול בהפרדות רישתית
קיימות מספר שיטות ניתוחיות לטיפול בהיפרדות רשתית. קרע בלבד של הרשתית ללא הרפרדות סביבו ( או הפרדות מוגבלת וקטנה ביותר)
ניתן לטפל על ידי לייזר הגורם להלחמת הריקמה סביב הקרע ומונע את  אפשרות מעבר נוזלים מתחת לרשתית והתפתחות הפרדות רשתית. 

בהיפרדות חלקית של הרשתית  ניתן לטפל באמצעות הזרקת גז לחלל זגוגית העין ויצירת צלקת על ידי הקפאה או על ידי לייזר .
טיפול זה הינו קל ואינו דורש הרדמה כללית, אך מתאים רק בחלק קטן מן המקריםניתוח הנחת חיגור מבוצע בהרדמה כללית.
בניתוח נתפרת חגורה סביב העין אשר גורמת להקטנת משיכת הרשתית לכיוון פנים העין, כך שהיא תשאר במקומה התקין. הקרע עצמו מאוחה בטיפול בקרני לייזר, או בטיפול בהקפאה. 
במירב המקרים, בעיקר אם קיימת משיכה של הרשתית על ידי זגוגית העין, יבוצע ניתוח הנקרא ויטרקטומי ובמהלכו מבוצעת כריתת ג'ל הזגוגית.
במהלך הניתוח תוצמד הרשתית לדופן העין בעזרת נוזל כבד. קרע ברשתית יאוחה על ידי קרני לייזר. לאחר שהרשתית תוצמד למקומה התקין, ימלא המנתח את חלל העין בגז או בשמן סיליקון. מספר שבועות לאחר הניתוח, יחליפו נוזלי העין בהדרגה את בועת הגז, וזו תעלם מהעין. שימוש בשמן סיליקון יחייב הוצאתו בניתוח נוסף.
לאחר ניתוח מסוג זה מומלץ לקחת טיפות אנטיביוטיות וטיפות נוגדות דלקת במשך חודש ימים עם הורדה הדרגתית כל שבוע, יש להימנע מכניסה לבריכה למשך חודש ויש לישון עם מגן עין במשך כשבועיים.
על המטופל להגיע לבדיקות יום לאחר הניתוח, שבוע וחודש לאחר הניתוח, ובהמשך מבוצעת גם בדיקת  oct  על מנת לראות את מצב הרשתית לאחר הקילוף.

הניתוח בטוח ומבוצע בשכיחות גבוה , אך כמו כל ניתוח קיימים סיבוכים : 
1. זיהום תוך עיני בעקבות הניתוח : זהו הסיבוך החמור – שכיחותו 1:3000 מקרים ודורש במידה ומתרחש התערבות מידית כולל ניתוח והזרקת אנטיביוטיקה. 
2. הפרדות רשתית : בשל כריתת הזגוגית קיים סיכון של הפרדות רשתית – שכיחות הסיבוך 1% ממקרי ניתוחי הקרום. במקרה זה יש צרך בניתוח חוזר של הצמדת הרשתית.
3. התפתחות ירוד- קטרקט: בשל ניתוח תוך עיני יש העצה של תהליך היווצרות קטרקט ומירב החולים נדרשים לבצע ניתוח ירוד תוך מספר שנים.
בשל כך בחלק מן החולים בהם כבר התחיל תהליך היווצרות הירוד מבוצע ניתוח משולב של ירוד וכריתת הזגוגית .

למרות הסיבוכים המצוינים לעיל, זהו ניתוח בטוח ונפוץ, וכיום זהו הניתוח התוך עיני השני בשכיחותו לאחר ניתוח הירוד. במידה וקיימת סיבה לבצע את הניתוח ,
מומלץ לבצעו מוקדם ככל האפשר, לפני ירידה משמעותית בראיה ,שכן מחקרים רבים הראו שדחיית הניתוח מעל מספר חודשים גורמת לחדות ראיה סופית פחותה
לעומת ניתוחים אשר בוצעו מוקדם כאשר חדות הראיה הייתה טובה. 

 

הפרדות הזגוגית הינה מצב בו הזגוגית (vitreous  ) אשר באופן נורמלי ממלאת את כל חלל העין נדחסת באופן פתאומי. בשל הדחיסה מתמלא החלל בו היתה הזגוגית בנוזל המצויי באופן טבעי בתוך גלגל העין. בשל דחיסת הזגוגית היא מאבדת את שקיפותה ובשל כך בשדה הראיה רואים פתאום חוטים, קוים או כל עכירות אחרת. בנוסף יתכן ובמהלך דחיסת הזגוגית תופיע תחושת אור לא נורמלית ( כמו " ברקים " או "אורות") .

באופן טבעי הזגוגית ממלאת את כל חלל העין בין העדשה לרשתית , ובחלק האחורי של העין הזגוגית באה במגע עם הרשתית . תפקיד הזגוגית ליצב את גלגל העין ולמנוע את התכווצותו במקרה חבלה. הזגוגית בנויה מסיבי קולגן וחלבונים שונים , אשר תכונתם העיקרית הינה יכולת ספיחת נוזלים גבוה- בזגוגית נורמלית 98% ממשקלה מורכב מנוזל ו-2% ממשקלה הינם מרכיבים אחרים . עם הזדקנות העין חל שינויי בהרכב החלבונים אשר מרכיבים את הזגוגית, ויכולתם לספוח מים פוחתת. באחוז גבוה מן האנשים גורם הירידה ביכולת הספיחה להפרדות זגוגית, אשר מופיעה באופן פתאומי.

הפרדות הזגוגית מופיע בדר"כ ללא כל גורם נוסף, אך בחלק קטן מן המקרים יתכן ותופיע לאחר חבלה בעין. התסמינים הינם הרגשת "זבובים " או "חוטים " המופעים בשדה הראיה, וכן תחושת הבזקי אור הקרויים פוטופסיות. באופן טיפוסי התהלך מתרחש ללא כל כאבים , מופיע בהדרגה ותחושת ראיית ה"חוטים" מחמירה תוך מספר ימים עד שבועות.
להפרדות הזגוגית אין כל טיפול כיום , אך בדר"כ העכירויות אשר מופיעות בשדה הראיה פחות מפריעות לאחר מספר שבועות ואף חולפות לחלוטין. חשוב מאד בעת הופעת תסמינים אלו להבדק במהרה בידי רופא עיניים – הפרדות הזגוגית יכולה לגרום ( במידה והרשתית אחוזה בזגוגית באופן חזק מהרגיל) להופעת קרעים ברשתית , ובקרעים חשוב לטפל על מנת למנוע הפרדות רשתית . הפרדות הזגוגית יכולה לגרום לתופעת אי נוחות רבה מיד עם הופעתה. חשוב לזכירו כי הרוב המוחלט של המקרים התסמינים חולפים תוך מספר חודשים. במידה ואין מעבר התסמינים, או שהעכירות בזגוגית סמיכה עד כדי גרימת ירידה בראיה, ניתן לשקול ניתוח על מנת לטפל במצב.
הניתוח המבוצע הינו ויטרקטומיה- כריתת זגוגית. ויטרקטומי הינו ניתוח לכריתת ג'ל הזגוגית. הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית או כללית, בהתאם למשך הניתוח ולרצון המטופל. בניתוח יוצרים חתכים קטנים בדופן העין, דרכם מחדיר המנתח את כלי הניתוח. בחלקו הראשון של ניתוח ויטרקטומי מבוצעת כריתת ג'ל הזגוגית והחלפתו בנוזל צלול המתאים לתפקוד ושמירה על העין. במידה ומבוצע הניתוח לתיקון קרע ברשתית,  יאוחה הקרע על ידי קרני לייזר.כיום מבוצעים חלק ניכר מניתוחי הויטרקטומי בעזרת חתכים קטנים אשר אינם דורשים תפירה בסיומם, ומשך ההחלמה מן הניתוח ותחושת אי הנעימות בימים הראשונים לאחר הניתוח מעטה ביותר. לאחר ניתוח מסוג זה מומלץ לקחת טיפות אנטיביוטיות וטיפות נוגדות דלקת במשך חודש ימים עם הורדה הדרגתית כל שבוע, יש להימנע מכניסה לבריכה למשך חודש ויש לישון עם מגן עין במשך כשבועיים. על המטופל להגיע לבדיקות יום לאחר הניתוח, שבוע וחודש לאחר הניתוח, ובהמשך מבוצעת גם בדיקת  oct  על מנת לראות את מצב הרשתית לאחר הקילוף.

הניתוח בטוח ומבוצע בשכיחות גבוה , אך כמו כל ניתוח קיימים סיבוכים : 
1. זיהום תוך עיני בעקבות הניתוח : זהו הסיבוך החמור – שכיחותו 1:3000 מקרים ודורש במידה ומתרחש התערבות מידית כולל ניתוח והזרקת אנטיביוטיקה. 
2. הפרדות רשתית : בשל כריתת הזגוגית קיים סיכון של הפרדות רשתית – שכיחות הסיבוך 1% ממקרי ניתוחי הקרום. במקרה זה יש צרך בניתוח חוזר של הצמדת הרשתית.
3. התפתחות ירוד- קטרקט: בשל ניתוח תוך עיני יש העצה של תהליך היווצרות קטרקט ומירב החולים נדרשים לבצע ניתוח ירוד תוך מספר שנים.
בשל כך בחלק מן החולים בהם כבר התחיל תהליך היווצרות הירוד מבוצע ניתוח משולב של ירוד וכריתת הזגוגית .

למרות הסיבוכים המצוינים לעיל, זהו ניתוח בטוח ונפוץ, וכיום זהו הניתוח התוך עיני השני בשכיחותו לאחר ניתוח הירוד.
למרות בטיחות הניתוח , מומלץ במקרי הפרדות זגוגית לנסות ולהמנע מביצוע הניתוח ככל הניתן. רק במקרים בהם אין ברירה מומלץ הניתוח.